מאת: עו”ד אברהם אלטלף, עו”ד ומגשר, מומחה בתחום הדין האישי
אחת השאלות אשר עולות כאשר בני זוג מתגרשים, הינה שאלת חינוכם של הילדים. השאלה הזאת מקבלת משנה משמעות ותוקף, כאשר נוצר פער ביחס לאורח החיים של אחד מבני הזוג, לאורח החיים המשותף שלהם לפני הגירושין. לדוגמא, כאשר אחד מבני הזוג בוחר לקיים אורח חיים דתי או להיפך.
לאחר הגירושין הילדים גדלים למעשה בשני בתים, וכאשר באחד הבתים משתנה אורח החיים, עלולים להיווצר כתוצאה מכך חיכוכים ומחלוקות, בנוסף לבלבול שנגרם לילדים, במיוחד כשהם בגילאים צעירים.
אחד העקרונות הבסיסיים כאשר בוחנים את ההתייחסות לילדים, במסגרת הליכי הגירושין של ההורים, הוא למנוע מהילדים טלטלה, בלבול ושינוי של מסגרות קיימות. השאיפה היא לשמר את המצב הקיים, לפחות בשלב הראשון שסמוך לגירושין.
הסכם בשיתוף פעולה
כאשר עורכים הסכם בהליך גירושין בשיתוף פעולה, ומודעים לשינוי הזה מבעוד מועד, כלומר שאחד מההורים, עוד לפני הגירושין החליט לשנות את אורח החיים שלו, ניתן לתת לנושא הזה התייחסות בהסכם הגירושין ולקבוע כיצד לחנך את הילדים, באיזו מסגרת חינוכית, לאילו בתי ספר הם ירשמו ומה יהיה אורח החיים שלהם. במקרים כאלה, בגלל השינוי באורח החיים של אחד ההורים, קיימת מודעות לעניין ונעשים נסיונות למצוא פתרונות הולמים. לעיתים אלה יהיו פתרונות לזמן מוגבל מראש, אך לא תמיד.
מאידך, כאשר הדברים קורים לאחר שנחתם הסכם הגירושין, יש למצוא פתרונות לשאלות הללו, או בדרך של הסכמה או באמצעות הערכאה השיפוטית הרלוונטית, בתי המשפט או בית הדין הרבני.
שימור יציבות הילדים
באופן עקרוני ניתן לאמר שלא משנים את המצב הקיים של הילדים. השאיפה היא לשמור על יציבות אצל הילדים ולשמר את המצב הקיים, במיוחד אצל ילדים קטנים. כמובן שלגבי ילדים גדולים יותר קשה לקבוע קביעות חד משמעיות, שכן הם מתחילים לגבש את האישיות שלהם בעצמם, אולם עדיין העקרון יהיה שלא לבצע שינויים.
הדבר בעיקר נכון למוסדות הלימוד בהם הילדים ילמדו, או לתנועת הנוער אליה הם ילכו. עם זאת, כיון שאחד ההורים שינה את אורח החיים שלו, לא ניתן לכפות עליו כיצד לנהוג כאשר הוא מצוי עם הילדים, וממילא הדבר יכול להשפיע ולחלחל גם אל הילדים. הדבר בעיקר יכול להיות בעייתי במצב שבו אחד ההורים מפסיק לקיים אורח חיים דתי. במקרה כזה יכולות לחול מגבלות על אותו הורה ביחס לפעילויות שיתאפשרו לו לעשות עם הילדים בשבתות וחגים.
יש מצבים, במיוחד כאשר בית הדין הרבני הוא הסמכות אשר נתנה תוקף להסכם הגירושין, שבית הדין יורה על צמצום זמן השהיה של הילדים אצל הורה אשר חדל לקיים אורח חיים דתי, במיוחד בכל הקשור לשבתות וחגים.
עם זאת כאמור, הדבר תלוי מאוד בגילם של הילדים. בגיל ההתבגרות, יש לילדים נטייה לבחור לעצמם את אורח החיים שלהם, וכאשר הם רואים שתי דוגמאות שונות של אורח חיים אצל ההורים שהלם, הדבר יכול בהחלט להשפיע עליהם, לכאן או לכאן.
אין ספק שנושא זה הוא נושא משמעותי וחשוב להורים לדעת שבסופו של דבר הם מחוייבים לטובת הילדים עצמם ולא לטובתם האישית.
אבי אלטלף – עו”ד, מגשר ומומחה בתחום המעמד האישי
